בלוג זה הינו תוצר מתהווה במסגרת לימודי לתואר שני בחינוך בהתמחות "תקשוב ולמידה" ב"מרכז ללימודים אקדמאיים" באור יהודה.

בבלוג זה אעסוק בנושאים מעניינים הקשורים ללימודיי, אעלה סוגיות , תהיות רעיונות אותם ארצה לחלוק עימכם ובעיקר עם עצמי..







יום שלישי, 29 בנובמבר 2011

מהי דרך הפעולה המיטבית לשינויים בבית הספר?


במסגרת קורס סוגיות בחינוך בהנחייתו של פרופ' עמי וולנסקי נידרשנו להתייחס למאמר של תומס ג' סרגובני בנושא ארגון, שוק וקהילה - אסטרטגיות שינוי .

במאמרו מתייחס תומס ג' סורגובני  לשלוש  אסטרטגיות  בהם משתמשים לחולל שינויים בבית הספר.  הבחירה באיזו אסטרטגיה לפעול תלויה בתפיסתו של מי  שמוביל את השינוי  לגבי החינוך.

אסטרגיות ארגון ושוק קשורים לשינויים במבנים ובהסדרים הבית ספריים שהינם שינויים בטווח הקצר בעוד שאסטרטגיית הקהילה מלווה בשינויים עמוקים יותר הקשורים לפדגוגיה ולדרכי ההוראה והלמידה.

לטענתו בתי ספר נוטים ליציבות ושמירה על  מסורת שמגדירה נורמות . שינוי של תרבות בית ספרית דורש לנטוש את המוכר ולבנות מערך חדש של נורמות ומשמעויות. זה דורש שינוי עמוק במסגרות חשיבה האישיים והקיבוציים . שינוי מוצלח יבוא לטענתו בעקבות תפיסות שינוי שיבואו ביחד עם הדרישות התרבותיות הייחודיות לבתי הספר וכן עם הדרישות התפעוליות הייחודיות שיש לשים עליהן דגש בדרכי הוראה ולמידה חדשות.

קיימים בשטח כוחות שינוי  שונים : ישנם את אלו הבירוקרטיים המבקשים להניע מורים ליישם שינויי עפ"י התיאוריה הרציונלית הדבקה בדרכי ענישה במקרים של אי ציות. יש את אלו המנסים להניע מורים לשינוי בדרך של תגמולים בעבור ציות . יש את אלו המאמינים כי ניתן לסמוך על המורים שיפעלו באופן מוסרי ולאפשר להם לקדם ולעשות את הדברים בהתאם להשקפתם. לעומתם יש את אלו החושבים  כי מטרתם של המורים למקסם את האינטרס הפרטי שלהם ולכן ינהגו באנוכיות.

הנושא מאוד רלוונטי לימים אלו בהם מתחוללים שינויים במערכת החינוך. ניתן לראות סוגים שונים של מורים , הן אלו שנירתמים לשינוי ורואים את הצורך האמיתי בשינוי , ויש אלו שיוצאים נגד השינוי ויראו  בשינוי כמשהו שמוביל לתועלת אך ורק של משרד החינוך ולא באמת לתועלתם.

כאחת שעובדת מול המורים ומטמיעה מערכות בקרב המורים , כמובן שקל הרבה יותר לרתום את אלו המגלים פתיחות , נקודת הפתיחה שלהם שונה מאלו שמראש אינם רוצים לשתף פעולה וכאילו כופים עליהם את השינוי וכלל אינם מסכימים איתו. 

זה דומה מאוד למצב בו המורה ניכנס לכיתה וצריך להתמודד עם תלמידים השונים באופיים , שונים בהתנהגותם , שונים בהישגיהם , ועל המורה להיות חכם ונבון ולהפעיל על כל אחד בהתאם למה שנידרש דרך אחרת ע"מ למשוך אותו ולסקרן אותו בשעת הלמידה.

כך גם בקרב המורים , צריך להפעיל אסטרטגיות שונות על אנשים שונים בשביל לנסות ולרתום אותם לשינויי . יש באמת את אלו שצריך לתת להם את מרחב הפעולה ולבטוח כי יעשו את הדבר הנכון בדרך שלהם , ולעומת זאת יש את אלו שצריך להתוות להם את הדרך ואולי אפילו להפעיל עליהם לחץ ע"מ שהשינוי יתחולל ואותו מורה לא "יתקע את העגלה".  בכל מקרה בעל ההחלטה לגבי האסטרטגיה צריך להיות מנהל בית הספר המכיר את הצוות שלו  ויודע  את מי הוא יוכל לרתום בקלות לשינוי ועל מי יצטרך להפעיל  סנקציות כאלו ואחרות . וכדי שמנהל בית הספר יוכל להוביל שינוי עליו ראשית להיות מנהיג.

Sergiovanni, T.J.2001. Organizatin, Market and Community as Strategies for change: What Work Best for Deep Changes in Schools. In Hargreaves, A. et al. (Ed). Intenational Handbook of Educational Change. Pp. 291-315


יום שישי, 25 בנובמבר 2011

"צריך לוותר על בחינות הבגרות"

כך טוענת פרופ' תמר אריאב בכתבה המפורסמת בכלכליסט . נשיאת מכללת בית ברל ויו"ר פורום המכללות לחינוך יוצאת נגד יעדי משרד החינוך ואומרת שהתיקון יבוא מביטול בחינות הבגרות.
לטענתה, בעקבות המירוץ אחר הישגים בבחינות הבגרות והבחינות הבינלאומיות כל הלימודים מכוונים להכנה לבחינות ולא לפיתוח מיומנויות חשיבה . ילדים צריכים ללמוד לחשוב , לעבוד בצוותים , ללמוד לעשות עבודות גמר ,וכך  מקום בית הספר ומקומו של המורה יהיו יותר משמעותיים.
כמו כן היא יוצאת נגד מערכת החינוך בטענה להיעדר השמה מתאימה למורים , מערכת החינוך מאבדת מורים טובים ופוגעת בכך במקצועיות מאחר וגם כך קיים חוסר במורים , ומורים שהוכשרו בהתמחויות מסויימות כלל לא עוסקים בתחום המקצועי אלא סותמים חורים היכן ובמה שצריך. וכשיגיע משוב ירוד על אותו מורה תופנה אצבע מאשימה כלפי המכללה בה הוא הוכשר.

אני כל כך מתחברת לדבריה של פרופ' אריאב  כי בימים אלו אני חווה את כאב הבחינות בביתי. ביתי הבכורה שהשתחררה לפני מספר חודשים מהצבא, לומדת למבחן הפסיכומטרי.  וכשאני שומעת את הקול המונוטוני ברקע קורא רשימה אינסופית של מילים בעברית או באנגלית וביתי כמו תוכי מדקלמת אחריו , פשוט בא לי לבכות. האם זה מה שיקבע את עתידה? ואיפה יבואו לידי ביטוי כל הכישורים שלה, המוטיבציה שלה , הנכונות שלה להשקיע בתחום מסויים שאותו היא רוצה ללמוד אבל ספק  אם תשיג את כמות הנקודות המתאימה כדי להתקבל לאותה מגמה ... ואני מתוסכלת... מתוסכלת מהמערכת שדואגת לרווחת כל המכונים שמלמדים לקראת המבחנים הללו וגורפים את המענק של אותם חיילים משוחררים , מתוסכלת לראות את ביתי שעות כמו תוכי מול המחשב ... מתוסכלת מלחשוב שזה יקבע את עתידה... ורוצה להקים צעקה נגד הדרך , נגד דיכוי היצירתיות של הפרחים הללו , שהופכים אותם לרובוטים , והאם יש פלא שכמות הלומדים באוניברסיטאות הולכת וקטנה משנה לשנה ?
אני רוצה לקוות שבעוד כמה שנים כשביתי הצעירה תגיע לשלב הזה אוכל לספר לכם על השינוי שחל בתפיסה , בגישה , ובהתייחסות לכל אחד תוך העצמת היכולות  האישיות ופיתוח הפוטנציאל האישי .

יום שבת, 19 בנובמבר 2011

כיצד ניתן להפיג שעמום וחוסר עיניין בלמידה?




במסגרת קורס סוגיות במדיניות החינוך עם פרופ' עמי וולנסקי היה עלינו להתייחס למאמר :
Schools of tomorrow, schools of today –What happened to progressive education? מאת Semel Susan
במאמר מתואר בית ספר הממוקם באחת משכונות היוקרה בניו-יורק בו הילדים זוכים לחוויית חינוך אחרת מהחינוך המסורתי.
ביה"ס המתואר במאמר משקף את הלהט הרעיוני שהיה נפוץ במאה ה-19 המעמיד את הילד במרכז. לפי תפיסה זו, התפתחותו הטבעית של הילד, צרכיו, נטיותיו ורגשותיו הם אלה שצריכים לכוון את המחנך בעבודתו עם הילד. כמו כן מתחולל שינוי בתפקיד המורה . המורה הוא תומך, יוזם מעודד מכוון את התלמיד לקראת היותו לומד כשהנושא המרכזי הוא לכבוש את ליבו של הילד ולהפוך אותו לשותף , כל זאת מתוך אמונה כי מרכיב הסקרנות של הילד ימשוך אותו ללמידה. היה ברור כי יש להפעיל את מירב החושים אצל הילד בתהליך הלמידה. הילד היה במרכז ההווייה הבית ספרית. כשההישגים הלימודיים לא עמדו לנגד עיניהם של המחנכים.
מייסדת ומנהלת בית הספר , קרולין פרט , האמינה שילדים לומדים דרך משחק . דרך המשחק לומדים הילדים איך לנהל מו"מ עם העולם שבו הם חיים, לומדים להתמודד עם מצבים שונים בחיים , ולומדים לחיות ביחד . כחלק מהפדגוגיה שלה, הדגישה פרט את השימוש בקוביות עץ שנמצאות בכל מקום, וטענה כי זה עוזר לילדים "להבין וליצור את ההגיון של העולם סביבם"..
וכך מעידים הילדים כנישאלו מה הם זוכרים מבית הספר:
"היינו בטוחים שאנחנו הקובעים. זה היה החומר המשכר שהניע אותנו לחקור ולקרוא כמו גם לצבוע ולעבוד בחימר". בוגרים אחרים אומרים: "כשלמדנו על הויקינגים הפכנו לויקינגים. התלבשנו כמוהם בנינו אוניות שלהם בכיתה. כשלמדנו על הקמת המדינה הרגשנו כמו חלוצים. "
אני מאמינה בדרך של למידה מתוך התנסות ושצריך לתת ביטוי לשונות בין הילדים ולאפשר לכל ילד להתפתח ולהתקדם בקצב שלו , לתת מקום לסקרנות, ליצירתיות ולתת ביטוי למקורות התרבותיים של כל ילד וילד.
לעומת זאת צרם לי לקרוא על התנהגותה של המנהלת כלפי צוות המורים , זו המחנכת לדמוקרטיה, נוהגת בכוחניות כלפי המורים בביה"ס , לא מאפשרת להם חופש פעולה , נוזפת בהם בפני הילדים כשמשהו לא לרוחה . מגלה חוסר סבלנות וסובלנות כלפי המורים , מה שמנוגד לחלוטין לדרכיה הפדגוגיות אותן היא מנסה להנחיל לצוות שלה.
המנהל צריך להוות דוגמא אישית לכל הסביבה. לנהוג בכבוד כלפי המורים והתלמידים, לתת אמון וחופש פעולה ויצירתיות לצוות אותו הוא מוביל, ובמקביל להתוות את הדרך ל"אני מאמין" שלו לדרכו הפדגוגית ללא כפייתיות, לנהוג בסובלנות , מתוך שיתוף פעולה ואמונה בדרך . אמנם ראינו בהמשך כי התפיסה הפדגוגית אכן הושרשה, החזון ודרכה של קרולין המשיכו גם לאחר עזיבתה. ואחריה רואים את ג'ין מרי ,מנהלת עדינה , הנוהגת בכבוד כלפי הצוות , זוכה לשיתוף פעולה מלא הן מהמורים והן מההורים . הנותנת מרחב פעולה ועצמאות למורה עם אפשרות שיפוט עצמי , ובכך זכתה לנאמנות מצד ההורים והמורים. דרכה של ג'ין מרי לדעתי יכולה להוות מודל למחנכת בעלת כושר מנהיגות היודעת לרתום את הסביבה לרעיונותיה מבלי לכפותם.







יום שבת, 5 בנובמבר 2011

מי אמר שתואר שני בתקשוב הוא לא משחק ילדים?

בוקר ראשון של סמסטר אחרון .  ניפגשים עם כל החברים , עם המרצים שנירגשים לקראת הסטודנטים החדשים ואני לא יודעת באמת מי יותר נירגש- המרצים או הסטודנטים?
שעור ראשון הוא - על שילוב משחקים לצורך למידה . המרצה פרופ' מיקי רונן מציגה בפנינו את סיליבוס הקורס ואנו מבינים שיהיו לנו הרבה משחקים בסימסטר זה . נדע לבחון משחקים ולהחליט האם נכון ומתאים לשלבם במסגרת לימודית , כמו כן ניבנה בעצמנו משחקים לימודיים בעזרת מחוללים ,  וכל זאת בכדי להגביר מוטיבציה ויעילות בלמידה.
אני בהחלט סקרנית לבחון , להכיר ובמיוחד לפתח משחקים לימודיים ולבחון את השפעתם בקרב התלמידים.