מה בין חינוך ומציאות

אני חוזרת עכשיו משיעור של פרופ' עמי וולנסקי בנושא הגל השלישי בחינוך בישראל ותוהה על העובדות שהציג לנו :
ישראל ביסודה הינה חברה יזמית . ישראל נמצאת במקום השלישי בעולם ביזמות הייטק. ישראל ממוקמת במקום השני בעולם בהשקעות קרנות הון בסיכון.. בכל שנה יוצא מקרבנו זוכה פרס נובל , ועוד עובדות המעמידות את ישראל במקום מכובד במפה העולמית.
ומעבר,  נישמעים הקולות המקוננים על מצב החינוך הגרוע, על ההישגים הנמוכים של התלמידים במיצ"ב, על מקומנו העגום במבחנים הבינלאומיים , על הרמה הלא מעודדת של המורים. ואני שואלת:  איך זה מסתדר ביחד?
הרי אלו המביאים את התהילה לארצם הם בוגרי מערכת החינוך שלה , ואנחנו מנסים להבין איך פועלת מערכת החינוך בפינלנד, ובסינגפור ושולחים מומחים לחקור את הנושא , ומנגד , אצלנו נישבר שיא  בכל שנה בהתנדבות ליחידות קרביות , ובהתנדבות לשנת שרות לפני הצבא , שהרי זה מצביע על רמת החינוך לערכים , ואותם אלו המתנדבים ליחידות הקרביות ולשנת השרות הם בוגרי מערכת החינוך ..
אז מה זה אומר? שאנחנו אוהבים לקטר?
ובכל זאת, אנחנו בהחלט מייחלים למערכת חינוך שתעודד את היצירתיות, את חופש המחשבה , את ההתייחסות לפרט, את החשיבה הביקורתית, שתשקיע בקידום המקצועי של המורים ובמעמד המורה .
ומה שנותר זה להתענג על המחשבה אילו מקומות עולמיים ניכבוש אז ,כשמערכת החינוך שלנו תעבור את השינוי המיוחל..