Schools of tomorrow, schools of today –What happened to progressive education? מאת Semel Susan
במאמר מתואר בית ספר הממוקם באחת משכונות היוקרה בניו-יורק בו הילדים זוכים לחוויית חינוך אחרת מהחינוך המסורתי.
ביה"ס המתואר במאמר משקף את הלהט הרעיוני שהיה נפוץ במאה ה-19 המעמיד את הילד במרכז. לפי תפיסה זו, התפתחותו הטבעית של הילד, צרכיו, נטיותיו ורגשותיו הם אלה שצריכים לכוון את המחנך בעבודתו עם הילד. כמו כן מתחולל שינוי בתפקיד המורה . המורה הוא תומך, יוזם מעודד מכוון את התלמיד לקראת היותו לומד כשהנושא המרכזי הוא לכבוש את ליבו של הילד ולהפוך אותו לשותף , כל זאת מתוך אמונה כי מרכיב הסקרנות של הילד ימשוך אותו ללמידה. היה ברור כי יש להפעיל את מירב החושים אצל הילד בתהליך הלמידה. הילד היה במרכז ההווייה הבית ספרית. כשההישגים הלימודיים לא עמדו לנגד עיניהם של המחנכים.
מייסדת ומנהלת בית הספר , קרולין פרט , האמינה שילדים לומדים דרך משחק . דרך המשחק לומדים הילדים איך לנהל מו"מ עם העולם שבו הם חיים, לומדים להתמודד עם מצבים שונים בחיים , ולומדים לחיות ביחד . כחלק מהפדגוגיה שלה, הדגישה פרט את השימוש בקוביות עץ שנמצאות בכל מקום, וטענה כי זה עוזר לילדים "להבין וליצור את ההגיון של העולם סביבם"..
וכך מעידים הילדים כנישאלו מה הם זוכרים מבית הספר:
"היינו בטוחים שאנחנו הקובעים. זה היה החומר המשכר שהניע אותנו לחקור ולקרוא כמו גם לצבוע ולעבוד בחימר". בוגרים אחרים אומרים: "כשלמדנו על הויקינגים הפכנו לויקינגים. התלבשנו כמוהם בנינו אוניות שלהם בכיתה. כשלמדנו על הקמת המדינה הרגשנו כמו חלוצים. "
אני מאמינה בדרך של למידה מתוך התנסות ושצריך לתת ביטוי לשונות בין הילדים ולאפשר לכל ילד להתפתח ולהתקדם בקצב שלו , לתת מקום לסקרנות, ליצירתיות ולתת ביטוי למקורות התרבותיים של כל ילד וילד.
לעומת זאת צרם לי לקרוא על התנהגותה של המנהלת כלפי צוות המורים , זו המחנכת לדמוקרטיה, נוהגת בכוחניות כלפי המורים בביה"ס , לא מאפשרת להם חופש פעולה , נוזפת בהם בפני הילדים כשמשהו לא לרוחה . מגלה חוסר סבלנות וסובלנות כלפי המורים , מה שמנוגד לחלוטין לדרכיה הפדגוגיות אותן היא מנסה להנחיל לצוות שלה.
המנהל צריך להוות דוגמא אישית לכל הסביבה. לנהוג בכבוד כלפי המורים והתלמידים, לתת אמון וחופש פעולה ויצירתיות לצוות אותו הוא מוביל, ובמקביל להתוות את הדרך ל"אני מאמין" שלו לדרכו הפדגוגית ללא כפייתיות, לנהוג בסובלנות , מתוך שיתוף פעולה ואמונה בדרך . אמנם ראינו בהמשך כי התפיסה הפדגוגית אכן הושרשה, החזון ודרכה של קרולין המשיכו גם לאחר עזיבתה. ואחריה רואים את ג'ין מרי ,מנהלת עדינה , הנוהגת בכבוד כלפי הצוות , זוכה לשיתוף פעולה מלא הן מהמורים והן מההורים . הנותנת מרחב פעולה ועצמאות למורה עם אפשרות שיפוט עצמי , ובכך זכתה לנאמנות מצד ההורים והמורים. דרכה של ג'ין מרי לדעתי יכולה להוות מודל למחנכת בעלת כושר מנהיגות היודעת לרתום את הסביבה לרעיונותיה מבלי לכפותם.