כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן

בימים אלו חוגגים את חג האור חג החנוכה . חג בו אנו שרים "כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן " וזה מחבר אותי לעבודת הסמינריון אותה אני עושה ביחד עם חברתי על נושא של שיתופיות . ותוך כדי קריאת המאמרים על נושא השיתופיות אני נתקלת בסוגיות העוסקות במקום האינדווידואל , האם עלינו לאבד לעיתים את הייחודיות שלנו ולהסכים לדעת הרוב, כי הרי בעבודה שיתופית או יותר מדוייק בעבודת צוות , לעיתים עלינו להתפשר ע"מ להצליח במשימה או בחתירה למען מטרה משותפת . אבל אני חושבת שדווקא אם נביא כל אחד הייחודיות של עצמו ונדע להבחין כל אחד בייחודיות של זה הנימצא ממולו התוצר יהיה מוצלח יותר , יצירתי יותר , תקשורת והקשבה הם סוד ההצלחה ...בלי אגו, בלי מנצח ומנוצח , אלא מתוך הנחה שכולנו שווים , ולכל אחד שלהבת מיוחדת משלו התורמת לאור הגדול...

                             
  צריך שכל אדם יידע ויבין,
שבתוך תוכו דולק נר,
ואין נרו שלו כנר חברו
ואין איש שאין לו נר.
וצריך שכל איש יידע ויבין
שעליו לעמול ולגלות
את אור הנר ברבים
ולהדליקו לאבוקה גדולה
ולהאיר לעולם כולו" (ראי"ה זצ"ל)

האם המנהל הוא מורה פלוס?

נדהמתי לגלות כי מנהל בית ספר במדינת ישראל נכלל בהגדרה של עובד הוראה בניגוד להרבה מדינות במערב שלמנהל ביה"ס קיימת הגדרה נפרדת בחוק.  הסמכויות והאחריות המוטלות על מנהל בית ספר הן גדולות מאוד , ולמרות זאת אין לו כל מעמד משפטי . כיום מעוגנות סמכויותיו של מנהל בית-ספר בחוזרי מנכ"ל , אך בועדת החינוך הועלתה הטענה כי חוזרי מנכ"ל משתנים בהתאם לשר  שמכהן באותה עת , ואיתם גם הסמכויות והאחריות המוטלת על כתיפהם של מנהלי בתי הספר.
כמו כן מנהל בית ספר ,המוגדר כעובד הוראה ,מחוייב לשמש גם כמורה בנוסף לכל המטלות הפדגוגיות שאיתם אמור להתמודד מידי יום , דבר המקשה מאוד על המנהלים . אמנם רפורמות "אופק חדש" ו"עוז לתמורה" מחזקות את מעמדו אל המנהל , אך המחוייבות שלו ,לשעות הוראה פרונטליות ,עדיין בעינה.

האמת היא שאני מעט חוששת מביטול מוחלט  של שעות הוראה למנהל בכיתה . יתכן וצריך לצמצם את כמות השעות , אך לא לבטלן לחלוטין. מנהל, שבא במגע עם התלמידים כמורה , מכיר כל אחד ואחת מזויות שונות , כמו כן אינו מנותק מהחוייה של ההוראה , בפרט בימים אלו בהם ההוראה עוברת טלטלה ושינוי , ודרכי ההוראה משתנים , המנהל צריך לחוות את השינוי גם מכיוון המורה , ע"מ שיוכל להבין טוב יותר את מקומו של הצוות אותו הוא מוביל , וכן לחוות עם התלמידים את השינוי.

והבשורה הטובה היא כי בימים אלו עומלת ועדת החינוך של הכנסת לעגן את מעמד מנהל ביה"ס בחקיקה . אני בהחלט מצפה לקרוא  את תוכנו המלא של החוק. 
ובינתיים נכניס מעט הומור עם הסטנדאפיסט שחר חסון על בית הספר והעומד בראשו...

על תהליכי סטנדרטיזציה והמחיר שהם גבו/פרופ' עמי וולנסקי

במאמרו סוקר פרופ' וולנסקי  את המחלוקות המתמשכות בנושא הסטנדרטים , ומדגיש את המחיר הפדגוגי של מיסוד הסטנדרטים. המאמר בוחן ומציג את הסיבות שהובילו לאימוץ הסטנדרטים במערכת החינוך במספר מדינות בעולם ועל הכוחות השונים שנתנו את ההשראה לקביעת מדיניות הסטנדרטים למשל: הישגים נמוכים בהשוואה למדינות אחרות  ממוסדות סטנדרטים , ניהול נוקשה, ומסורת חזקה של סטנדרטים במדינות מזרח אסיה  אשר הובילו בתוצאות המבחנים הבינלאומיים.
 

לאורך ההסיטוריה אנו עדים למתחים בין שתי הסוגיות: הטמעת סטנדרטים או פיתוח חשיבה. תומכי גישת הסטנדרטים טוענים כי הסטנדרטים יוצרים מחוייבות להבאת כל התלמידים להישגים הנידרשים . כמו כן הדבר יוביל לשקיפות ולתוצאות  עבודת בית הספר  כמערכת חינוך ולמידה.

כמו כן הסטנדרטיזציה התבצעה על מנת לאפשר השוואה בין מוסדית ולאורך זמן באמצעות אחידות בהצגת ידע, מיומנויות ועמדות בכל מוסדות החינוך. בהמשך דן המאמר במחלוקת שהתעוררה בעקבות כך, ומשווה בין מספר מדינות, תוך הדגשת המחיר הפדגוגי שמשלמת המערכת כתוצאה מהשימוש בסטנדרטים, כגון, העברת הסמכות מהמורים לממשלה, תיחום והגבלת יוזמה אישית ויצירתיות של מורים ובעיקר, רמת ההישגים הירודה של התלמידים, וכל זאת למרות הסטנדרטיזציה.

לדעתי, לא ניתן להתנתק מאף אחת מהגישות . אלא יש לשלב ביניהן ולתעל כל אחת מהגישות לכיוון הנכון .

יש חשיבות לקביעת סטנדרטים ולכלי הערכה במערכת החינוך. סטנדרטים צריכים להיות מופעלים כהנחיות כלליות לעבודה ולא להיות מפורטים ומגבילים ובכך לדכא את היצירתיות המקצועית , אלא צריכים לאפשר למורה לממש את יכולותיו המקצועיות . ניתן להגדיר מטרות ויעדים אך השאלה היא באלו כלים ניתן ליישם רעיונות אלו, כיצד ניתן להעריך את התלמיד כך שההערכה תתמוך בשיפור הישגיו. כיצד ניתן לתעל את תוצאות המבחנים  כך שהניגזרת מהם תוביל לשיפור ההוראה והלמידה.