הגלובליזציה מגדילה את המרחק בין בית הספר והילדים

ד"ר ג'וליה רסניק, מרצה במגמה לסוציולוגיה של החינוך בבית ספר לחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים, בראיון שהועלהב"הד החינוך" מדברת על ההשפעות שיש לגלובליזציה על החינוך. לדבריה,  טכנולוגית המחשב לא נכנסה לבית הספר ומשאירה אותו מיושן כמו כן מורה, הנחשב למקור הידע , הנשאל שאלה ואינו יודע לענות עליה , נראה באור מגוחך.
עוד טוענת דר' רסניק בדבריה כי הילדים כבר חושבים גלובלית אך "תכניות הלימודים הן לוקליות, לאומיות, כך שגם מבחינה זו המרחק בין התלמידים לבית הספר גדל ובית הספר הופך ללא רלוונטי."
מערכת החינוך מתחילה להשיל מעליה את הלך השמרניות אך התהליך איטי ומורכב.  הגלובליזציה מכניסה את בתי הספר לתחרות כלכלית , השוק דורש עובדי ידע שבתי הספר אמורים להכשיר אותם . לאט לאט צצים בתי ספר בעולם המחנכים לאזרחות גלובלית. ומהי אזרחות גלובלית: "זוהי בעיקר תובנה שאיכות החיים שלנו, אם לא עצם החיים עצמם, מותנית בשיתוף פעולה כלל־עולמי".
למעבר לראיון המלא לחץ כאן.

מקומו של המורה בתוכניות תקשוב בארץ ובעולם

זהו נושא  עבודת הגמר שבחרנו לעשות חברתי  ואני,בקורס "היבטים גלובליים " . מסקירת הנושא גילינו יישומים שונים  ומגוונים של תוכניות תקשוב בעולם חלקם הצליחו יותר וחלקם זכו לכישלון.
ביישום של תוכניות התקשוב  יש חשיבות רבה להקשר בהן מיושמות התוכניות. תהליכי למידה הנתמכים ע"י טכנולוגיות תקשוב תמיד מתחוללים בהקשר ארגוני המורכב מגורמים אישיים, חברתיים וארגוניים. לפיכך, התוכניות המוטלות מלמעלה למטה אינן מצליחות בדרך כלל ליצור את השינוי.

לתהליכים מורכבים אלו אין תשובות פשוטות. במדינות שבהן העצימו מאד את המורים והתאימו מחדש את המציאות המורכבת, ע"י שינוי בתוכניות הלימודים וגיבוש שיטות הוראה מפעילות, הצליחו יותר בביצוע תוכניות התקשוב החינוכיות. בין אלו ניתן למנות את שבדיה, פינלנד, אוסטריה, גרמניה ואנגליה.

מדינות אחרות באירופה העדיפו להשקיע בעיקר בהצטיידות מחשבים וחיבור לאינטרנט. בין אלו נמנות אירלנד, פורטוגל ובלגיה. יחד עם זאת, אף לא אחת מן המדינות באירופה הצליחה ליצור שינוי משמעותי בהיערכות הפדגוגית בביה "ס המאפשר הכנסת שינוי באמצעות תקשוב ואינטרנט.

ובכל זאת ניתן לראות כי מטווי המדיניות בחינוך השכילו להבין שלמורים יש חלק ניכבד בהצלחה תוכניות התקשוב הארציות.  ללא שינוי במעמדו של המורה , בהכשרתו , ומתן הכלים הנחוצים לו לביצוע השינוי  בעצמו , לא יוכל להוביל ולהנחיל את השינוי בשטח.

" אובדן הילדות "

ניל פוסטמן כתב את הספר אובדן הילדות כבר בשנת 1982 , בו מעלה את הסוגיה של השפעת הטלויזיה על הילדות. וזאת  עוד לפני עידן האינטרנט. ניל היה ידוע בדעותיו נגד הסגידה לטכנולוגיה והשפעת הטלויזיה על  התקצרות או היעלמות הילדות. חשיפת הילדים לתכנים של מבוגרים ללא כל הגבלה כלשהי מטשטשת את הילדות  .

מעניין מה היה אומר ניל היום בעידן האינטרנט והצפת המידע , כשהילדים שולטים במחשב , לרוב יותר מההורים, ורוב ההורים אינם יודעים כלל מה ילדיהם עושים במחשב ולאילו תכנים נחשפים , דבר המוביל לפגיעה בסמכות ההורית .

השאלה היא מה ניתן בכל זאת לעשות. הרי לעצור את המרוץ לא ניתן , ובכל זאת איפה מקומנו כהורים ומה תפקידנו בשמירת הילדות של ילדינו ההולכת ונעלמת?

אז מקומנו כהורים קודם כל להכיר את סביבת האינטרנט בה ילדינו שוהים את מירב שעות הפנאי שלהם.
וכן לעודד את הילדים לסקרנות ,לחקור לשאול ומצד שני  להזהיר אותם מפני הסכנות האורבות ברשת.
לאפשר לו להתנסות ולטעות כי זהו חלק מתהליך למידה.
לתת לו במה להביע את רגשותיו , לדבר עליהם בפתיחות ובכנות .
ללוות אותם ביישום החלטות
להיות חבר של הילדים בפייסבוק  .

כל אלו ועוד יהפכו את  ההורים להיות משמעותיים בחייהם של הילדים ולהעניק להם את הבטחון לו הם זקוקים  בגיל הילדות.
וכשאני משווה בין ההורה   למורה  של היום , הרי המצב של שניהם מאוד דומה.

גם ההורה וגם המורה אינם עוד מקור ידע בלעדי . דבר המערער את הסמכות של שתי הפונקציות המשמעותיות בחייו של הילד,  וכמעט כל מה שהמבוגרים יודעים , הילדים יכולים לדעת בלחיצה על העכבר , אם רק ירצו בכך.