הזינוק לסוף המירוץ..

לקחתי לי חופשה קצרה , אבל זה כבר בוער בי לחזור ולכתוב , לשתף , לחלוק את החויות ... אז מחר מתחילים סמסטר אחרון , ההתרגשות גואה ומתחילים להריח את הסוף... סוף שהוא אולי התחלה לכל אחד ואחת מאיתנו , כל אחד מוצא עצמו היום מבוקש ומחוזר , כשהבחירה לפתע היא בידינו...
מרגישה שאני בדרך הנכונה , שקיבלתי החלטות נכונות בקשר ללימודים ולהתמחות בה בחרתי... הכל בוער ... מרגישה כאילו רוצים להדביק את הפער שנוצר ...
קיימת מעט אנדרלמוסיה בשטח , הצפה של דברים , המורים בבתי הספר מצד אחד מרוצים שהתקדמו כמה צעדים קדימה אך מבכים על הזמן שאין להם ועל הלחץ המופעל עליהם , על הדרישות והבקרה המתבצעת , פתאום משהו בוחן , רואה , ומעריך את עבודתם ... וזה מצריך מהם כל הזמן לשפר את היכולות ולהגיע לנקודה גבוהה יותר..
קיימת בי קינאה כלשהיא לאלו שילדיהם עדיין קטנים ויזכו להנות מחינוך אחר , מהוראה אחרת , והמחקרים מתחילים להוכיח שגם מחינוך טוב יותר..  ימים יגידו !!